רש"י על משלי כ״ז:י״ט

« רש"י על משלי כ״ז:י״ח רש"י על משלי כ״ז:כ׳ »

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

74 פירוש - הואיל ואהבה אינה מורה על הדדיות בין האוהב לנאהב, אלא על התאחדות האוהב בנאהב, לכך אפשרי שתהיה אהבה חד צדדית. ואע"פ שנאמר משלי כז, יט "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", ופירש רש"י שם: "כמים - הללו הפנים שאתה מראה לתוכן, הן מראות לך. כן לב האדם לאדם - חברו, לפי מה שאדם יודע שחבירו אוהבו, כן הוא מראה לו פנים". וכן רש"י יבמות קיז. כתב: "קרא כתיב 'כמים הפנים לפנים', כמים הללו שאדם צופה בהן ורואה בהם פנים כפניו, אם הוא שוחק הם שוחקות, ואם הוא עוקם הם עקומות, 'כן לב האדם לאדם' האחר, אם הוא אוהב את זה, גם זה הוא אוהבו, ואם הוא שונא את זה, גם הוא שונאו". מ"מ אין זה מחמת האהבה בעצם, אלא הוא פועל יוצא ממנה, שהואיל ולבות בני האדם הם "כמים הפנים לפנים", לכך אם ראובן אוהב את שמעון, מן הסתם ששמעון יאהב את ראובן. אך אין זה מתחייב מהאהבה בעצם, כי אין אהבה מחייבת הדדיות. וכן למעלה פ"ג מי"ד שנט. כתב: "מי שמודיע החבה לאוהבו, לכך הוא מודיע לו החבה, שאומר 'אני אוהב אותך' כדי שגם הוא הנאהב יתקרב עצמו אליו ויאהב אותו". הרי שרק הודעת האהבה מביאה להדדיות, ולא האהבה עצמה.

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרוש על התורה פתח ↗

1068 אודות שאהבה נוצרת מהדדיות, כן נאמר משלי כז, יט "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", ופירש רש"י שם "כמים - הללו הפנים שאתה מראה לתוכן, הן מראות לך. כן לב האדם לאדם - חברו, לפי מה שאדם יודע שחבירו אוהבו, כן הוא מראה לו פנים". וכן רש"י יבמות קיז. כתב: "קרא כתיב 'כמים הפנים לפנים', כמים הללו שאדם צופה בהן ורואה בהם פנים כפניו, אם הוא שוחק הם שוחקות, ואם הוא עוקם הם עקומות, 'כן לב האדם לאדם' האחר, אם הוא אוהב את זה, גם זה הוא אוהבו, ואם הוא שונא את זה, גם הוא שונאו". ובגבורות ה' פס"ד פא: כתב: "כי מי שהוא אוהב את אחד, אין ספק שגם הנאהב אוהב אותו". ובדר"ח פ"ג מי"ד שנט. כתב: "מי שמודיע החבה לאוהבו, לכך הוא מודיע לו החבה, שאומר 'אני אוהב אותך' כדי שגם הוא הנאהב יתקרב עצמו אליו ויאהב אותו". ושם פ"ו מ"ב כג. כתב: "אם יאמר שראובן הוא אוהבו של שמעון, לשון זה בודאי נאמר כאשר ראובן הוא אוהב של שמעון, ושמעון גם כן אוהבו של ראובן, ולא שיאהב ראובן את שמעון, ושמעון אינו אוהב את ראובן". ובספר נפש שמשון בענייני לימוד התורה, עמוד יג כתב: "עלינו לדעת יסוד נוסף; בעולם אין מציאות של אהבה חד סטרית. המושג של אהבה בצורתה האמיתית יבוא תמיד לידי ביטוי רק כאשר הוא נפעל בשני הכיוונים, כגון מהאב לבן, ומהבן לאב. אם רוצים אנו אפוא לעורר את אהבת השם יתברך אלינו, ישנה רק דרך אחת לכך; לאהוב אותו יתברך". והביאור לכך הוא, כי כל אהבה היא התאחדות בין שני הצדדים כמבואר בהערה הקודמת, וכאשר האהבה היא חד צדדית, אין כאן התאחדות גמורה בין שני הצדדים, שהרי צד אחד מסרב לכך. ורבו של רש"י, רבי יצחק ב"ר יהודה, כתב לרש"י: "וידע כי אני אוהבו... שואל לכל עובר ושב שלותו וחניתו, ושש אנכי על טובתו. ולפי שידוע לי קשירת חיבתו, מודיע אני לו כולו" תשובות רש"י סימן סד. הרי שטרח ליידע את רש"י שאהבה הדדית קיימת ביניהם. וצרף לכאן מאמרם סוטה י. "כל המזנה, אשתו מזננת עליו... והיינו דאמרי אינשי איהו בי קארי, ואיתתיה בי בוציני", ופירש רש"י שם "קארי ובוציני - מין אחד הוא, אלא שאלו גדולים ואלו קטנים, כלומר במה שהוא עוסק, היא עסוקה". ובח"א שם ב, מ: כתב: "כל המזנה אשתו מזנה עליו. פירוש, כי האיש והאשה מתיחסים בחבור שלהם. וכאשר האיש מזנה ואין חבור מיוחד לאשתו לגמרי, באופן זה וביחוס זה אשתו יש חבור אליו, ולכך גם היא מזנה עליו, שכיון שכתוב בראשית ב, כד 'והיו לבשר אחד', אם כן כאשר האיש מזנה ואין כאן אחדות, גם אשתו מזנה עליו". והואיל ואחדות מחייבת הדדיות, לכך אהבה מחייבת הדדיות.

1 כַּמַּיִם. הַלָּלוּ הַפָּנִים שֶׁאַתָּה מַרְאֶה לְתוֹכָן, הֵן מַרְאוֹת לְךָ:

2 כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם. חֲבֵרוֹ, לְפִי מַה שֶּׁאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁחֲבֵרוֹ אוֹהֲבוֹ, כֵּן הוּא מַרְאֶה לוֹ פָּנִים:

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על גבורות השם פתח ↗

165 משלי כז, יט "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", ופירש רש"י שם: "כמים - הללו הפנים שאתה מראה לתוכן, הן מראות לך. כן לב האדם לאדם - חברו, לפי מה שאדם יודע שחבירו אוהבו, כן הוא מראה לו פנים". ובגמרא יבמות קיז. פירש רש"י: "קרא כתיב 'כמים הפנים לפנים', כמים הללו שאדם צופה בהן ורואה בהם פנים כפניו; אם הוא שוחק, הם שוחקות. ואם הוא עוקם, הם עקומות. 'כן לב האדם לאדם' האחר; אם הוא אוהב את זה, גם זה הוא אוהבו. ואם הוא שונא את זה, גם הוא שונאו". ויש להעיר מדבריו בדר"ח פ"ו מ"ב כב:, שכתב: "לשון 'רעים' נאמר על שני דברים שיש להם חבור ביחד; זה לזה, וזה לזה. אבל אפשר כי ראובן אוהב את שמעון, ושמעון אינו אוהב את ראובן". ואילו כאן כתב "מי שהוא אוהב את אחד, אין ספק שגם הנאהב אוהב אותו". שם בדר"ח הערה 74 נתעוררה קושיא זו, ונתבאר שמ"מ אין זה מחמת האהבה בעצם, אלא הוא פועל יוצא ממנה, שהואיל ולבות בני האדם הם "כמים הפנים לפנים", לכך אם ראובן אוהב את שמעון, על פי רוב ששמעון יאהב את ראובן. אך אין זה מתחייב מהאהבה בעצם, כי אין אהבה מחייבת הדדיות, והראיה שאפשר לאהוב גם חרש שוטה וקטן, שאינם ברי דעת להדדיות. וכן בדר"ח פ"ג מי"ד שנט. כתב: "מי שמודיע החבה לאוהבו, לכך הוא מודיע לו החבה, שאומר 'אני אוהב אותך' כדי שגם הוא הנאהב יתקרב עצמו אליו ויאהב אותו". הרי שרק הודעת האהבה מביאה להדדיות, אך לא האהבה עצמה. מה שאין כן ריעות, היא מחייבת הדדיות כמבואר בדר"ח שם, ולא שייכת ריעות עם חרש שוטה וקטן. ועוד יש להעיר, שכתב כאן "ישראל הם אוהבים להקב"ה כששומע קול תפילתם". ובהשקפה ראשונה נראה שאהבת ישראל זו יש בה בחינה קלה של אהבה התלויה בדבר "אוהבים להקב"ה כששומע קול תפילתם", וכיצד ניתן לומר על כך ש"מי שהוא אוהב את אחד, אין ספק שגם הנאהב אוהב אותו". ובדר"ח פ"ה מי"ז תיד. ביאר שרק באהבה שאינה תלויה בדבר יש אחדות גמורה בין האוהבים, ולא באהבה התלויה בדבר ראה שם הערות 1790, 1827. ובר מן הדין קשה, כיצד ניתן לסווג את אהבת ישראל להקב"ה כשייכת כלל ל"אהבה תלויה בדבר" חלילה. ויש לומר, כי בסמוך יבאר ששמיעת התפילה גופא היא מחמת קרבתם של ישראל להקב"ה. לכך מה שאמר "אוהבים להקב"ה כששומע קול תפילתם" אין הכוונה שאוהבים את הקב"ה מחמת שתפילתם נענית, אלא שאוהבים את הקב"ה מחמת שכאשר תפילתם נענית בזה גופא הם מרגישים את קרבתו, ואין לכך שום שייכות לאהבה התלויה בדבר.

« רש"י על משלי כ״ז:י״ח רש"י על משלי כ״ז:כ׳ »